החלטה בתיק ע"מ 2200/12

המשיב מואשם בשתי עבירות. פרט האישום הראשון עניינו חברות ופעילות בארגון החמאס. פרט האישום השני מגולל ביצוע שירות עבור ארגון זה, בדמות קבלת כספי חמאס על ידי הנאשם לשם ביצוע פעילויות שונות וביניהן חלוקתם לאסירים לשעבר של תנועה זו. על פי כתב האישום הנאשם עמד בקשר עם אחד י.ס. וקיבל ממנו כספים כאמור וכן הנחיות לפעילות. בין היתר נדרש להנחות צעירים מכפרו להשתתף בפעילויות של הזדהות עם אסירים. עוד ניתן כי המשיב מסר רשימות של אסירים לשעבר ברשות הפלסטינית השייכים לארגון החמאס.

התביעה הצבאית הניחה בפני בימ"ש קמא בקשה להארכת מעצר עד לתום ההליכים. ביהמ"ש דחה בקשה זו. ביהמ"ש ניתח את הראיות והגיע למסקנה כי עוצמתם אינה גבוהה, ועל כן, בנסיבות העניין אינן מגבשות ראיות לכאורה. על כן, הורה על שחרור המשיב בתנאים מגבילים.

התביעה אינה משלימה עם החלטה זו. לטעמה, גרסתו הברורה של י.ס. אינה מותירה ספק באשר לידיעת המשיב כי לא דובר בפעילות תמימה. התביעה סבורה כי הדברים אף מלמדים על מודעותו הפוזיטיבית כי פעל כמפורט עבור ארגון החמאס. התביעה טוענת כי מעשיו של המשיב מלמדים על מסוכנות, זאת במיוחד כאשר בעברו שלוש הרשעות בעבירות הקשורות להתאחדות בלתי מותרת.

הסנגור סומך את ידיו על החלטת בימ"ש קמא. לשיטתו, דבריו של י' הם ברובם עדות שמיעה ואף אין בהם כדי לבסס יסוד נפשי מתאים להרשעה.

כאמור הראיה המרכזית בענייננו מצויה בדבריו של י.ס.. זה מסר מספר אמרות בהן מתאר את קשריו עם המשיב. העד מציין כי הוא התבקש על ידי מ.ס. לשמש כשליח ולצורך זה הוא נדרש להיות בקשר עם המכונה א.ח.. הוא נפגש עם א.ח. אשר ביקש ממנו לשמש כשליח לצורך פעילות חברתית, כשהמשיב ואחר הם האחראים על האזור והעד יתווך ביניהם לבין א.ח.. בהמשך, העביר י' כספים ומכתבים בין א.ח. לבין המשיב, זאת בארבע או חמש הזדמנויות. העד מציין כי הוא סירב לקבל תמורה מאחר ש" לא הייתי בטוח במה הם עושים". לפי דבריו הכספים חולקו בכפרים לשם פעילות חברתית. העד אף מוסר כי הועברו דרכו הוראות בין א.ח. לבין המשיב לקניית טלפון נייד. באמרה מאוחרת יותר הוסיף העד כי הוא חשד שמדובר בפעילות חברתית של החמאס וכי הוא מונה להיות אחראי על אזור מערב רמאללה, כאשר תחתיו פעלו המשיב ואדם אחר. העד מציין עוד כי קיבל הוראה לקבל מהמשיב ומחברו רשימות של כלואים לשעבר מחמאס ברשות הפלסטינית על מנת לפצות אותם כספית. רשימות כאמור הועברו על ידי המשיב. בסוף חקירתו אישר העד בפה מלא כי ידע שהפעילות המדוברת הינה פעילות חמאס.

המשיב מכחיש כל קשר עם ארגון החמאס או עם א.ח. הנ"ל. המשיב אף מכחיש קבלת כספים כאמור או מסירת רשימות של פעילי חמאס שנעצרו.

בידי התביעה ראיה נוספת בדמות עדותו של ש.ח., המאשר קבלת כספים מידי י.ס. בשם ארגון החמאס, בהתאם לדברים שנמסרו על ידי זה האחרון.

בימ"ש קמא סבר כי חלק מהדברים שנמסרו על ידי י' בנוגע לתוכנן של הניירות שהועברו על ידיו הינם עדות שמיעה בלבד. עוד עמד ביהמ"ש על העובדה כי בין העד למשיב דובר על פעילות חברתית כשהעד מוסר שהמשיב אמר לו שדיברו איתו והוא " יודע הכל" . ביהמ"ש עמד על כך שהעד לא נשאל האם העביר בפועל את הכספים למשיב על מנת שאלה ימסרו לאנשים הקשורים לחמאס, לא ידע האם הכספים נמסרו לאותם כלואים ואף לא נשאל האם המשיב ידע שזו מטרת הכספים. בנסיבות אלה סבר ביהמ"ש כי לא הוכחה עבירת ביצוע שירות.

שתיים הן, על כן, הנקודות הדורשות התייחסות. השאלה הראשונה היא מה משמעות דבריו של העד י.ס. בנוגע לפעילות. השאלה השנייה הינה האם ניתן לגבש על בסיס דבריו של העד יסוד נפשי לביצוע עבירה על ידי המשיב.

ראשית, עליי להסתייג מהניתוח אותו ביקש בימ"ש קמא לערוך בכל הנוגע למקור ידיעתו של י' את הדברים עליהם פירט. בשלב זה של ההליך חיים אנו מפי הכתוב בשמו של העד. העד מוסר כי ידע שמדובר בפעילות חמאס ומציין כי מסר את הכספים ואת ההתכתבויות באופן שתואר וכי בשלב כלשהוא קיבל רשימות של כלואים לשעבר ברשות הפלסטינית המשתייכים לרשות החמאס במטרה לפצות אותם כספית. אין אומנם כל ראיה לכך שהכספים אכן נמסרו לאותם אנשים, אך מדבריו של י' עולה כי המשיב קיבל כספים באופן עיתי ואף עמד בקשר עם אחרים על רקע פעילות הקשורה לארגון החמאס. כך מציין העד כי המשיב העביר רשימות ואף קיבל הנחיות לפעילות.

כל אלה מגבשים את היסוד העובדתי של עבירת ביצוע שירות.

כידוע, העבירה לפי תקנה 85 (ג) בתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 , מעבירה את נטל ההוכחה על כתפי הנאשם להוכיח כי האמין בתום לב כי השירות אותו נתן לא היה בשביל התאחדות בלתי מותרת. מנסיבות העניין כפי שהובאו לעיל, בהן ניכרת חשאיות לא מעטה וקשר ישיר לפעילות אזרחית של החמאס, קשה להניח לטובתו של המשיב כי האמין בתום לב כאמור. זאת ועוד, המשיב לא מסר גרסה והכחיש מכל וכל את עצם ההשתתפות בקשר האמור, כך שלא ניתן אלא להגיע למסקנה שקיימות ראיות לכאורה לקיומו של היסוד הנפשי הדרוש להרשעה בביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת.

על רקע עברו הפלילי המכביד של המשיב, אשר הורשע בשתי הזדמנויות שונות בעבירות דומות ואף תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בר הפעלה, יש לקבוע כי עצם העבירה של ביצוע השירות, ללא קשר להכרעה בנוגע לקיומה של חברות, מקימה עילת מעצר של מסוכנות שאינה מאפשרת את שחרור המשיב.

לאור האמור, אני מקבל את ערר התביעה ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

ניתנה היום, 2 בספטמבר 2012, ט"ו באלול התשע"ב, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא

רמ"שית: שירה גביזון התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: